הריקוד החבוי בתוכנו, סדנאות בתנועה    מאת איריס גורן

" הריקוד החבוי בתוכנו"- סדנאות מרוכזות בתנועה מהוה את אחד הערוצים המרתקים בעבודתי. סדנאות אלה, של עבודה מרוכזת, במשך כמה ימים רצופים, המיועדת לכל אדם.

הקבוצות המתארגנות לסדנאות אלה הן תמיד הטרוגניות מבחינת הגיל ומבחינת היכולת הגופנית או הניסיון התנועתי. הסדנאות מובילות אל הקוטב האינדיבידואלי ביותר, ובו בזמן גם האינטנסיבי ביותר- שבו מתפצלת העבודה מן ה"יחד" המונחה אל התרחשויות אישיות (או בקבוצות קטנות), הבונות זרימות עצמאיות של יצירה.

נקודת המוצא שלי היא כי בכל אדם טמון פוטנציאל ריקודי, עולם ראשוני ושלם של חוויות תנועתיות אינדיבידואליות שאני מכנה " הריקוד החבוי בתוכנו ". אל אותו עולם חוויתי, הנסתר מתודעתנו, אני חותרת להגיע. הריקוד האישי מתאפיין בתוכנו ולא בצורתו. הוא מייצג שלב ראשוני במהותו שבו לא הייתה קיימת בנו הפרדה בין התנועה לבין ה" המצאות " (תחושה מחשבה ופעולה) והוא מעלה אל פני השטח מטענים רגשיים ונפשיים בעלי עוצמה רבה.

בתהליך ההתפתחות האנושי, הולך ומתחלף עולם התנועות הראשוני בתנועות "תכליתיות", הנובעות מצרכי התפקוד היום יומי.גם המילוליות, שהיא כלי הביטוי המובהק ביותר ואמצעי הקומוניקציה העיקרי שלנו, גורמת לדחיקת אותו עולם תנועתי אל מחוזות עלומים מתודעתנו.

על קיומם של אותם אוצרות פנימיים, פוטנציאלים חבויים, ניתן לדעתי, ואליהם להתחבר באמצעות העבודה עם הגוף.

הגוף אוצר בתוכו עולם שלם של אינפורמציה לא מודעת. גילויו של "הריקוד החבוי בתוכנו" מתאפשר ע"י התחברות אל הגוף.העבודה התנועתית מושתת על קיומו שלחיבור הכרחי בין מודעות לבין הגוף. חיבור זה נוצר כתוצאה של עבודה טכנית- גופנית מדויקת, שהיא עבודה על תנועות היסוד של ה"חיים" ופירוקן הראשוני. עבודה זו פועלת על אברי הגוף השונים ועל הגוף כמכלול, על פי רעיונות או עקרונות תנועתיים. החיבור החזק הזה אל הגוף מאפשרת "נוכחות גופנית" גבוהה בתודעה שלנו, בפרספציה, ואפילו באה לידי ביטוי מוחשי באופן שבו התנועה נראית לעין.

קיומם הבו זמני של מודעות ונוכחות הוא אפוא, מהותי ביותר. מדובר בתהליך הדורש להיות בשני ממדים רגשיים שונים: זה העושה, הנמצא, וזה המתבונן על עצמו. היכולת להיות בתוך ההתרחשות ועם זאת להתבונן בה ולבחור- היא גורם בסיסי בעבודה.

המודעות והנוכחות, כשהן כרוכות יחדיו, הופכות, לעיתים, את העשייה לחוויה ריקודית.

כדי שהריקוד יצא לפועל ללא עכבות מיותרות יש ליצור דינאמיקה שתשעה את הביקורתיות והשיפוטיות. בתהליך החיפוש אחרי הריקוד הפנימי, אמות המידה האסתטיות השגורות אינן משחקות תפקיד, אין דמוי מסוים של רקדן, לא במובן הצורני ולא מצד הגיל. אין כאן שאיפות וירטואוזיות, ואין מקום או רמה מסוימת שאליה צריך להגיע. כל אדם מתמסר לעבודה התנועתית ברמה שלו.

כל רעיון יכול להוות נקודת מוצא לעבודה התנועתית: מילה, דמוי, תנועה, ציור ואפילו נוף הנשקף מבעד לחלון.

אנחנו מתחילים לעבוד מתנועות או מצבים שנוצרו מגירוי, שהוא לעיתים מקרי לחלוטין, עכשיו משנוצר החומר תנועתי כל שהוא, אפשר לעשות בו סדרים ולכוון את המשתתפים לעבודה היצירתית. תהליך ה" טיפול " בחומרים מוליד אפשרויות רבות ומגוונות, אשר הופכות ל "קומפוזיציה בזמן אמיתי ". האמצעים והרעיונות שבהם אני משתמשת בתהליך העבודה עם תלמידי שזורים אלה באלה. ההתנסויות השונות שעוברים הלומדים מצטברים לכדי מרקם צפוף, ארוג היטב. הנושאים השונים אינם ערוכים באופן ליניארי ויש מעברים בין העשייה הספונטנית, הלא מודעת, לבין מחשבה ועשייה מודעת .

טכניקת העבודה בסדנאות עשויה עבודה עדינה של תודעת האדם אל גופו ואל עצמו, עד שמופעל בו קשב הפרוש על כל גופו. העבודה הזאת היא כה חושנית ונפשית עד כי לתנועות הגוף, ולו הפשוטות ביותר והממילאיות ביותר, צומחת משמעות פעילה ביחס לזיכרון ומהלכי התודעה: התנועה אינה רק נובעת מן התודעה, אלא מפעילה אותה ממש ומובילה אותה אל התחומים הקשורים בה במעמקי הנפש, הייחודית והארכיטיפים כאחד.

הריקוד החבוי בתוכנו, סדנאות בתנועה מאת איריס גורן

"הריקוד החבוי בתוכנו" – סדנאות מרוכזות בתנועה מהוה את אחד הערוצים המרתקים בעבודתי. סדנאות אלה, של עבודה מרוכזת, במשך כמה ימים רצופים, המיועדת לכל אדם.

הקבוצות המתארגנות לסדנאות אלה הן תמיד הטרוגניות מבחינת הגיל ומבחינת היכולת הגופנית או הניסיון התנועתי. הסדנאות מובילות אל הקוטב האינדיבידואלי ביותר, ובו בזמן גם האינטנסיבי ביותר- שבו מתפצלת העבודה מן ה"יחד" המונחה אל התרחשויות אישיות (או בקבוצות קטנות), הבונות זרימות עצמאיות של יצירה.

נקודת המוצא שלי היא כי בכל אדם טמון פוטנציאל ריקודי, עולם ראשוני ושלם של חוויות תנועתיות אינדיבידואליות שאני מכנה "הריקוד החבוי בתוכנו". אל אותו עולם חוויתי, הנסתר מתודעתנו, אני חותרת להגיע. הריקוד האישי מתאפיין בתוכנו ולא בצורתו. הוא מייצג שלב ראשוני במהותו שבו לא הייתה קיימת בנו הפרדה בין התנועה לבין ה"המצאות" (תחושה מחשבה ופעולה) והוא מעלה אל פני השטח מטענים רגשיים ונפשיים בעלי עוצמה רבה.

בתהליך ההתפתחות האנושי, הולך ומתחלף עולם התנועות הראשוני בתנועות "תכליתיות", הנובעות מצרכי התפקוד היום יומי.גם המילוליות, שהיא כלי הביטוי המובהק ביותר ואמצעי הקומוניקציה העיקרי שלנו, גורמת לדחיקת אותו עולם תנועתי אל מחוזות עלומים מתודעתנו.

על קיומם של אותם אוצרות פנימיים, פוטנציאלים חבויים, ניתן לדעתי, ואליהם להתחבר באמצעות העבודה עם הגוף.

הגוף אוצר בתוכו עולם שלם של אינפורמציה לא מודעת. גילויו של "הריקוד החבוי בתוכנו" מתאפשר ע"י התחברות אל הגוף.העבודה התנועתית מושתת על קיומו שלחיבור הכרחי בין מודעות לבין הגוף. חיבור זה נוצר כתוצאה של עבודה טכנית- גופנית מדויקת, שהיא עבודה על תנועות היסוד של ה"חיים" ופירוקן הראשוני. עבודה זו פועלת על אברי הגוף השונים ועל הגוף כמכלול, על פי רעיונות או עקרונות תנועתיים. החיבור החזק הזה אל הגוף מאפשרת "נוכחות גופנית" גבוהה בתודעה שלנו, בפרספציה, ואפילו באה לידי ביטוי מוחשי באופן שבו התנועה נראית לעין.

קיומם הבו זמני של מודעות ונוכחות הוא אפוא, מהותי ביותר. מדובר בתהליך הדורש להיות בשני ממדים רגשיים שונים: זה העושה, הנמצא, וזה המתבונן על עצמו. היכולת להיות בתוך ההתרחשות ועם זאת להתבונן בה ולבחור- היא גורם בסיסי בעבודה.

המודעות והנוכחות, כשהן כרוכות יחדיו, הופכות, לעיתים, את העשייה לחוויה ריקודית.

כדי שהריקוד יצא לפועל ללא עכבות מיותרות יש ליצור דינאמיקה שתשעה את הביקורתיות והשיפוטיות. בתהליך החיפוש אחרי הריקוד הפנימי, אמות המידה האסתטיות השגורות אינן משחקות תפקיד, אין דמוי מסוים של רקדן, לא במובן הצורני ולא מצד הגיל. אין כאן שאיפות וירטואוזיות, ואין מקום או רמה מסוימת שאליה צריך להגיע. כל אדם מתמסר לעבודה התנועתית ברמה שלו.

כל רעיון יכול להוות נקודת מוצא לעבודה התנועתית: מילה, דמוי, תנועה, ציור ואפילו נוף הנשקף מבעד לחלון.

אנחנו מתחילים לעבוד מתנועות או מצבים שנוצרו מגירוי, שהוא לעיתים מקרי לחלוטין, עכשיו משנוצר החומר תנועתי כל שהוא, אפשר לעשות בו סדרים ולכוון את המשתתפים לעבודה היצירתית. תהליך ה"טיפול" בחומרים מוליד אפשרויות רבות ומגוונות, אשר הופכות ל "קומפוזיציה בזמן אמיתי". האמצעים והרעיונות שבהם אני משתמשת בתהליך העבודה עם תלמידי שזורים אלה באלה. ההתנסויות השונות שעוברים הלומדים מצטברים לכדי מרקם צפוף, ארוג היטב. הנושאים השונים אינם ערוכים באופן ליניארי ויש מעברים בין העשייה הספונטנית, הלא מודעת, לבין מחשבה ועשייה מודעת.

טכניקת העבודה בסדנאות עשויה עבודה עדינה של תודעת האדם אל גופו ואל עצמו, עד שמופעל בו קשב הפרוש על כל גופו. העבודה הזאת היא כה חושנית ונפשית עד כי לתנועות הגוף, ולו הפשוטות ביותר והממילאיות ביותר, צומחת משמעות פעילה ביחס לזיכרון ומהלכי התודעה: התנועה אינה רק נובעת מן התודעה, אלא מפעילה אותה ממש ומובילה אותה אל התחומים הקשורים בה במעמקי הנפש, הייחודית והארכיטיפים כאחד.

הקשבה לגוף  מאת  איריס גורן

בשעורי הריקוד והתנועה שאני מעבירה, אני מתרגלת אנשים להקשיב לגופם. כיצד מאורגן הגוף במצבים שונים וכיצד נושאים חלקים שונים את המשקל, דהיינו יציבה.

נקודת ההתייחסות שלי לתנועה היא כמו למילים ולצלילים. האינוונטר התנועתי הוא אין סופי. אני חושפת אנשים לאפשריות רבות של תנועה, מנסה לשרש מהם הרגלי תנועה פסולים ומרחיבה את הרפרטואר התנועתי שלהם.

תינוקות מגלים את העולם ומפתחים תנועות מוטוריות המאפשרות להם להתגבר על כוח הכובד.התינוקות מחברים את תנועותיהם לעולמם הקוגניטיבי כמו גם לעולם הרגשי. עם הגיל כשמערכות קוגניטיביות ורגשיות מתפתחות, הן דוחקות את התנועות הראשוניות והטבעיות למקום פחות חשוב. התנועות היום יומיות הופכות להיות אוטומטיות ונעשות ללא מודעות מצידנו.

במהלך השעורים אני מנסה להחזיר לאנשים את המודעות  לביצוע התנועה. למודעות לגוף יש עומק אין סופי. גם כשאנו כביכול במצב דומם, הגוף נמצא בתנועה הרוחשת , אנו נושמים, הדם זורם, חילוף החומרים ממשיך להתקיים ומערכת העצבים בפעולה. מערכת השרירים והשלד מתכווננות בתנועות כמעט בלתי מוחשות, גם לתנועות אלה אני מכוונת את ההקשבה.

בעבודת ההקשבה לגוף ולתנועה יש התייחסות כבדת משקל לא-סימטריה שבגוף. א-סימטריה זו, הקיימת במידות שונות אצל אנשים שונים מקורה במבנה הגופני הנתון וכן במהלך ההתנהגותי תנועתי במשך החיים.

עבודת ההקשבה לגוף מביאה בחשבון את התופעה ואינה מנסה למחוק אותה.

ההקשבה והמודעות לגוף ולתנועתו מתפתחת תוך תרגול שעורים הסובבים סביב נושא גופני, תנועתי מסוים. כמו למשל עבודה על יחסי מצב ותנועה בתוך הטורסו, תנועת גומלין בין האגן ומפרקי הירך ועוד. הגוף מתפקד כתזמורת שבה נוכחים כלי הנגינה כולם, על תפקידיהם השונים. כשרגל פועלת בכוון מסוים, יש לשים לב למתרחש באיברים אחרים ואף מרוחקים, כמו הצוואר והכתפיים. פעולה במקום מסוים היא כמו נגינה של סולן בתזמורת המלווה אותו. בפעילות יום יומית עלינו לפתח מודעות לפעולות פשוטות כמו קימה והתיישבות. המודעות תביא פעולת גוף מתואמת והפעולה תהיה נכונה יותר עבור כל אחד בדרכו.